לפני שבועיים-שלושה הלכתי למחסן התלבושות המעולה של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, המכונה בפי כל "פונדק הרוחות". סמוך לכניסה נתקלתי בעגלת סופרמרקט גדושה בפרוות מלאכותיות צבעוניות. שאלתי, מה הולכים לעשות עם כל החומר הזה. נעניתי, להפתעתי ולשמחתי הרבה, כי יש כוונה להיפטר מהפרוות. כלומר: לולא נכנסתי בזמן שנכנסתי לפונדק, היה נזרק לפח האשפה חומר גלם יקר ונחוץ לי ולבובותיי. "אלוהים, נדמה לי כי לא ידעתי אושר כה מלא כברגע זה."
הפרוות מונחות כאן, לצדי, ואתמול נולדה מהן סנונית ראשונה. כלומר, אפרוח. אלביס.
יש לו שפתיים כמו של גיל ריבה :)
השבמחקאלביס מתוק להפליא (אבל קשה לי שאין לו עיניים...או שכל הפוני נכנס לו לעיניים...) וסיפור הפרוות ועגלת הסופר - וואו!
השבמחקיותר טוב מאראלה ממפעל הפיס :)