יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

פסטיבל שרלוויל מזייר - יום שלישי, 20.9.2011


פנאן בבקתת הצ'אי שלנו
Charleville-Mézières Festival Mondial des Theatres de Marionnettes
יום שלישי מתחיל בשיטוטים ובסיבובים באזור, כי ההצגה הראשונה שלנו מתחילה רק בשעות הצהריים. האולם שבו היא מתקיימת הוא האולם המרוחק אליו הוקפצנו על ידי הזוג השרלווילי לפני יומיים, בגשם השוטף. אני מקווה שחוויית הפלורסנטים המעיקים שפקדה אותנו בהצגה הבלגית תתוקן. בכניסה לבניין אנחנו פוגשים, ולא בפעם האחרונה, את יפעת ויינר ואת בן זוגה, גלעד. החלפת החוויות בעברית מרעננת וכייפית, ומומלץ לקרוא גם את חוויותיה של יפעת מהפסטיבל בבלוג שלה. יפעת היא בובנאית מוכשרת, וכיף לשמוע חוות דעת מקצועית מפיה על ההצגות שכבר ראתה. ארבעתנו נכנסים לאולם, להצגה הקטלונית "Rua aire".
שני בלונים, עולם ומלואו

ביום שלישי נלך בצהריים להצגה "Rua aire". ההצגה משתמשת בבלונים מאורכים, כאלה שאפשר לעשות מהם חיות וצורות. אלה הדמויות המונפשות. גם השם של הלהקה, "המקלחת של דוריאן גריי" (באדיבות הגוגל טרנסלייטור), נשמע משעשע. לפי כל הסימנים, מדובר במופע בידור מגניב.
קטלוניה (ספרד), שעה, כל הקהלים, בובות-בלונים, ללא מילים.

הסיפור בהצגה הוא של איש בלון שנולד מתוך מכונת בלונים, ויוצא למסע בעולמות משונים בנפילה דרך דלתות ופתחים. בדרך הוא משנה גדלים. אליס בארץ הפלאות בגרסת הבלונים. מדהים כמה דמות משני בלונים יכולה להיות מקסימה, מצחיקה ונוגעת ללב. הרבה יותר ממופע בידור. זו הצגה של ממש, ופתיחה נהדרת ליום ההצגות.

אחר הצהריים נלך לבקר מכר ותיק. את דודה פאיבה ראיתי כבר פעמיים, בפסטיבל ירושלים לתיאטרון בובות, והתרשמתי מאוד מהאסתטיקה שלו. בהצגה "ממזר!”, בה נצפה השנה, מובטח שפאיבה ימשיך להפעיל בובות מספוג חשוף, כמו ב"מופע העצמות של גרטרוד”, ולשלב בהפעלה את יכולות הריקוד המופלאות שלו. אני יודעת שיהיה טוב. הוא תמיד מצחיק אותי.
הולנד, שעה, מבוגרים, בובות ומחול, צרפתית ואנגלית.

אנחנו נפרדים מיפעת ומגלעד, ונוסעים במכונית צפונה, לא רחוק מהקמפינג שלנו. שם ממתין קהל רב למופע, ודודה פאיבה אינו מאכזב: הוא רוקד, משחק, מפעיל, והכל בוירטואוזיות מרשימה ובהמון הומור. הדמויות הספוגיות נראות זקנות ואומללות, אבל הן גם מצחיקות ומאוד חיות דרך פאיבה. הוא עצמו צ'ארמר, מפלרטט עם הקהל, וגם קורא לכולנו לבוא ולגעת בבובות בסוף ההצגה (אחרי אינספור השתחוויות). אני מאוהבת.
היא קצת עייפה אחרי ההצגה
אנחנו נשארים לגעת ולהתרשם, אבל חייבים גם להגיע להצגה הבאה שלנו, שמתחילה עוד ארבעים דקות במרכז העיר. מתוך שיקול לא נכון בדיעבד, אנחנו בוחרים להמשיך במכונית. כל מרכז העיר חסום, ואנחנו סובבים סביבה ולא מוצאים איך להגיע בזמן. בייאושי, אני מבקשת מגיל להשאיר אותי סמוך למשרד הכרטיסים (כלל שניתן) ולהחזיר את הרכב לקמפינג. אנחנו קובעים ברחבת הפסטיבל, ואני רצה מהר לנסות להציל את הכרטיסים, ולהחליף אותם להצגה אחרת. במשרד הכרטיסים, אשה מאוד סימפטית שולחת אותי לאחראית שלה, שלא יודעת אנגלית. אני נעזרת באורחת של הפסטיבל כמתורגמנית, אבל השורה התחתונה היא, שאין מה לעשות עם הכרטיסים האלה, ושאין החלפות. אני מתחננת, מסבירה שחסמו את הכבישים, מנסה לגייס את כל יכולת ההבעה הבלתי-מילולית שלי, אבל מקבלת את אותה תשובה בכל פעם. גיל כבר מצטרף אליי, מנסה להרגיע אותי והולך לשתות איתי תה ברחבת הפסטיבל. אני נזכרת במה שסיפרה לי חברה שביקרה בפסטיבל לפני שנתיים: היא ניסתה להיכנס להצגות חלופיות לאלה שהזמינה, והשתמשה בכרטיסים שהיא לא ניצלה להצגות אחרות. הסדרניות/ים, לטענתה, לא שמות/ים לב. גיל ואני מחליטים לנסות את שיטת הפעולה הזאת, וניצבים בכניסה לתיאטרון העירוני, לנסות את מזלנו בהצגת מחול וצלליות מאיטליה, על פי "חלום ליל קיץ" של שייקספיר. הנסיון צלח, ואנחנו בפנים. וההצגה – תענוג! כבר בכניסה לאולם אפשר לראות את הרקדניות/ים מבצעות/ים מתיחות על ברים ניידים שניצבים על הבמה. לנגד עינינו הן/ם לובשות/ים את בגדי הבמה, ומתחיל המופע המקסים. במהלכו אנחנו מגלים מי הדמויות, באמצעות צלליות שלהן וכתובות כמו "הרמיה אוהבת את ליסנדר. ליסנדר אוהב את הרמיה. דמטריוס אוהב את הרמיה. הרמיה לא אוהבת את דמטריוס" וכן הלאה. אלה כל המילים שמופיעות במופע. כל השאר מוצג באמצעות הצלליות והמחול. קסום וצבעוני, ובסופו אנחנו אפילו מקבלים פוסטרים במתנה.


"חלום ליל קיץ", איטליה, שעה ורבע, מגיל 8, מחול וצלליות, ללא מילים.

בתחושת ניצחון, אנחנו הולכים לאוהל שלנו לישון. 

אין תגובות:

פרסום תגובה