יום שבת, 21 בספטמבר 2013

יומן פסטיבל: 19-20 בספטמבר, 2013 - כבר הסתיו עכשיו

טיסת אייר פראנס צפופה וקלסטרופובית. אבא מתלהט מחום מוזר, שנובע ממחסור באוויר. אף אחד מאיתנו לא באמת מצליח לישון. כל הדרך, כבר מנתב"ג, תקוע לי בראש השיר של תיסלם, "כבר הסתיו עכשיו". מנגינה נוגה, והכל נראה אותו דבר. אני נוסעת למקום מוכר.

אנחנו מגיעים לצרפת בלילה, שוכרים רכב וממשיכים בנהיגה. לקראת הנסיעה, אבא בחר מערכת ג'י פי אס. בפעמיים הקודמות, גם בשנת 2006 מבריסל וגם בשנת 2011 מפריז, התברברנו ארוכות בדרכים, תוך הבנה שלכל כביש בצרפת יש שני שמות, ושעם כל נסיוני המופלג בקריאת מפות - במבחן התוצאה זה פחות עובד. הפעם, למרות עיקופים, כיכרות וכל מיני דרכי חתחתים מוזרות - הגענו תוך זמן קצר מהמשוער, ואין מנוס אלא ללכת לישון במכונית, ממש מתחת לדירה המסובלטת שלנו, כי את המפתחות נקבל רק ביום שישי בצהריים. גיל ואבא מחליטים לצאת לטיול בעיר, לפנות בוקר. אני קופאת מקור, בוחרת להמשיך לשבת במכונית החונה ולנסות לישון. זה לא קל, ואני כבר רעבה, והכל חשוך וקר וסגור. שכבר יגיע הבוקר!

בשעה תשע עתיד להיפתח משרד הכרטיסים, ואנחנו פורצים מהמכונית, תפוסי עורף ודי עייפים. כמה דקות של הליכה בעיר, ואני מתרגלת לקור. אנחנו ברחבת הפסטיבל, המקום שבו נמצא משרד הכרטיסים, אולפן הרדיו שמשדר לפסטיבל באופן בלעדי (ומשמיע בעיקר רוק קלאסי), בית קפה מאולתר והמקום החביב עליי: המודיעין, שבו אני אוספת גלויות. בתשע נפתחת הדלת, ואנחנו שועטים פנימה כדי לקבל את הכרטיסים שלנו. הכל בכמות הנכונה, בשעות הנכונות. אי אפשר להחליף את הכרטיסים שרציתי, אבל זה בסדר.

אחרי טיולים בעיר, אנחנו עולים לדירה המקסימה שבה נגור. חדר המדרגות ורוד. דלתות הדירות ורודות. הכל ורוד. la vie en rose.
מקלחות, שנ"צ ואז ההצגה הראשונה שלנו: חוות החיות מלובליאנה, סלובניה. הסיפור מוכר, ולשמחתי - הכתוביות המובטחות בצרפתית מופיעות מתחת לכתוביות באנגלית. טוב מאוד, כי ההצגה מלאה במלל. החיות מקסימות, צוות הבובנאים ענק, ואני מתרשמת במיוחד מהצליליות של הכל: קולות חיים של חיות משק. חווה שוקקת ונעימה, שמדרדרת ומדרדרת.


משם אנחנו הולכים שוב לרחבת הפסטיבל (ממש ליד האולם), ומשם ממשיכים לפלאס דוקאל - כיכר העיר. אבא נעצב, כי שני אוהלים ענקיים מוצבים בכיכר וחוסמים את הנוף היפה. אנחנו מתמקמים במסעדה מקומית, ואוכלים בניחוש מהתפריט הצרפתי את המנות הכי חוסמות עורקים בעולם, עם בירה מוצלחת בהחלט שאני בוחרת. ממש במקביל לסוף הארוחה, מתחיל לידנו אירוע הפתיחה של הפסטיבל: דמות ענקית (בגובה של שלוש קומות), מופעלת על ידי מפעילים ומחוברת למנוף נוסע, מתחילה לשוטט ברחבי העיר. אנחנו אחריה, אבל קשה להבין לגמרי מה קורה שם. בכל מקרה, זה עדיין מחזה מלהיב, וגם הזיקוקים, העשן והמוזיקה האלקטרונית המעולה עושים את שלהם.
המוזיקה נמצאת במלואה בחיני-חינם להאזנה ולהורדה באינטרנט:


צילום: יוסי רן
Bon festival!

אין תגובות:

פרסום תגובה