טיסת אייר פראנס צפופה וקלסטרופובית. אבא מתלהט מחום מוזר, שנובע ממחסור באוויר. אף אחד מאיתנו לא באמת מצליח לישון. כל הדרך, כבר מנתב"ג, תקוע לי בראש השיר של תיסלם, "כבר הסתיו עכשיו". מנגינה נוגה, והכל נראה אותו דבר. אני נוסעת למקום מוכר.
אנחנו מגיעים לצרפת בלילה, שוכרים רכב וממשיכים בנהיגה. לקראת הנסיעה, אבא בחר מערכת ג'י פי אס. בפעמיים הקודמות, גם בשנת 2006 מבריסל וגם בשנת 2011 מפריז, התברברנו ארוכות בדרכים, תוך הבנה שלכל כביש בצרפת יש שני שמות, ושעם כל נסיוני המופלג בקריאת מפות - במבחן התוצאה זה פחות עובד. הפעם, למרות עיקופים, כיכרות וכל מיני דרכי חתחתים מוזרות - הגענו תוך זמן קצר מהמשוער, ואין מנוס אלא ללכת לישון במכונית, ממש מתחת לדירה המסובלטת שלנו, כי את המפתחות נקבל רק ביום שישי בצהריים. גיל ואבא מחליטים לצאת לטיול בעיר, לפנות בוקר. אני קופאת מקור, בוחרת להמשיך לשבת במכונית החונה ולנסות לישון. זה לא קל, ואני כבר רעבה, והכל חשוך וקר וסגור. שכבר יגיע הבוקר!
אחרי טיולים בעיר, אנחנו עולים לדירה המקסימה שבה נגור. חדר המדרגות ורוד. דלתות הדירות ורודות. הכל ורוד. la vie en rose.
מקלחות, שנ"צ ואז ההצגה הראשונה שלנו: חוות החיות מלובליאנה, סלובניה. הסיפור מוכר, ולשמחתי - הכתוביות המובטחות בצרפתית מופיעות מתחת לכתוביות באנגלית. טוב מאוד, כי ההצגה מלאה במלל. החיות מקסימות, צוות הבובנאים ענק, ואני מתרשמת במיוחד מהצליליות של הכל: קולות חיים של חיות משק. חווה שוקקת ונעימה, שמדרדרת ומדרדרת.
המוזיקה נמצאת במלואה בחיני-חינם להאזנה ולהורדה באינטרנט:
 |
| צילום: יוסי רן |
Bon festival!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה