יום רביעי, 14 בספטמבר 2011

פסטיבל שרלוויל-מזייר הבינ"ל לתיאטרון בובות

ביום שישי הקרוב, אטוס לצרפת לפסטיבל המיוחל. זו הפעם השניה שאני מבקרת בפסטיבל הזה, וכולי געגועים לעיירה החמודה למרגלות הארדנים, שבטח לא השתנתה הרבה מאז ביקורי הקודם, בשנת 2006.
תוכנית ההצגות של גיל ושלי כבר מוכנה, והנה מה שמתוכנן לנו לשבוע האינטנסיבי שלנו בצרפת.

 ביום שישי ננחת בפריז, וניקח מכונית לשרלוויל-מזייר (כשעתיים נסיעה, פלוס מינוס). שם נתמקם באתר הקמפינג, שבו הזמנתי מבעוד מועד מקום לאוהל המחאה שלנו (העם! דורש! צדק בובתי!).
בשבע בערב נצפה בהצגה "מכונת המלט" מאת היינר מולר. על המחזה של מולר למדתי בתואר הראשון, ואני סקרנית לראות איך נשרוד הצגה של שעה בצרפתית, כשנקודת ההתייחסות היחידה שלנו היא "המלט" של שייקספיר...
צרפת, שעה, למבוגרים, טכניקות מעורבות, צרפתית.

אחרי ההצגה נלך לפלאס דוקאל - כיכר העיר - כדי לחזות בטקס הפתיחה. השנה מצויין יובל החמישים לפסטיבל, ואני מצפה למופע מסעיר במיוחד.

בשבת נצפה בשלוש הצגות:

בעשר בבוקר נלך להצגה מצ'ילה, שתוצג בספרדית: Les poissons ne volent pas - "הדגים אינם עפים", של להקת La Mona Ilustre. התוכניה מבטיחה תיאטרון-חלום. אני מקווה שהלהקה הזאת תקיים. 
צ'ילה, שעה ועשרה, מגיל 8 ומעלה, תיאטרון חפצים, ספרדית.
בצהריים נלך להצגה מיוחדת של וויצק, שאין לה קישור משלה באתר של הפסטיבל. רק אציין ואשוויץ, שאלה החבר'ה שיצרו את הסוסים המרהיבים ב"סוס מלחמה", הצגה שצריך להמתין כמה חודשים טובים כדי להשיג לה כרטיסים בלונדון ובברודוויי.
דרום אפריקה, שעה וחצי, נוער ומבוגרים, בובות מוט ואנימציה מוקרנת, אנגלית

http://www.handspringpuppet.co.za/

אחר הצהריים נצפה בגרסה נשית מפינלנד ל"כחול הזקן" שנקראת "To the End of Love". כל החפצים והתלבושות בהצגה הזאת הם אקססוריז של נשים. 

פינלנד, שעה, צלליות, בובות, אנימציה מוקרנת, ללא מילים

www.tip-connection.com

ביום ראשון, יום המנוחה הרשמי, נקום בבוקר ונלך לראות הצגות רחוב, או סתם לטייל בסביבה. ההצגה הראשונה שלנו תתחיל בשתיים בצהריים.

"פרפטואום מובילה" היא הפקה גרמנית, שלא הבנתי כלום מהתיאור שלה. אבל המושג הזה, ששימש השראה ליוצרות/ים רבות/ים (כולל חברי עודד ליפשיץ, בשנה האחרונה), נשמע לי כמו סיבה טובה לבחור בהצגה הזאת. אני מקווה שהיא תצדיק את הבחירה.
גרמניה, שעה ורבע, לכל הקהלים, טכניקה מעורבת, ללא מילים

אחר הצהריים נלך להצגה "The Adventures of White-Man", הצגה פוליטית על יחסי שחורים ולבנים בארה"ב. למעשה, מדובר בחזון שלפיו, בשנת 2040, הלבנים יהיו מיעוט בארה"ב. כל ההצגה משתמשת בצעצועים ובמה שהאמן מגדיר "קיטש וג'אנק". נשמע מעולה.
ארה"ב, שעה ועשרה, נוער ומבוגרים, בובות משחק, אנגלית וצרפתית 

בשבע בערב נצפה בהצגה "ספרינגוויל". תיאטרון חפצים שמשתמש בארגזי קרטון כאמצעי עיצובי מרכזי.
אני זוכרת לפחות שלוש הצגות שראיתי בישראל, שכבר עשו את זה, בדרגות תחכום שונות. עם זאת, נראה לי שהחומר הזה עוד לא נשחק עבורי, עם כל מה שהוא מייצג.
בלגיה, 50 דקות, נוער ומבוגרים, תיאטרון חפצים, ללא מילים


אחרי הקפה של הבוקר, נצפה ב"שלגיה". ההצגה בצרפתית, אבל גיל ואני מכירים את הסיפור. אני מקווה. בפסטיבל הקודם שהייתי בו, ראינו את "כיפה אדומה" ברוסית (עוד שפה שלא אני ולא אבא, שצפה איתי, יודעים), והיה מצחיק ונפלא.
צ'כיה, 50 דקות, מגיל 5, בובות מוט ושחקניות/ים, צרפתית
אחר הצהריים נצפה באגדה יפנית בשם "Urashima Taroעל אשת-צב שמפתה דייג. כל האסתטיקה של ההצגה היא יפנית, אבל זה לא בונראקו. לצערי, עוד לא יצא לי לראות בונראקו יפני חי, אבל תהיה לנו הצגה בסגנון הזה בפסטיבל. לא מיפן, אבל בכל זאת. 
בריטניה, 55 דקות, נוער ומבוגרים, בובות בגודל אדם, צלליות נייר, מעט טקסט, יפנית ואנגלית
בערב נצפה בהצגה "Dura Crosta" - מה שאני מנחשת שהוא "הקשה של הלחם" (בתרגום חופשי עממי). הגוגל טרנסלייטור מתרגם את שם ההצגה ל"קרום קשה", והדימוי המרכזי הוא לחם. כבר בתמונות מההצגה אפשר לראות קמח עף באויר, ואני מקווה שנזכה גם לטעום לחם איטלקי טרי...
איטליה, שעה, כל הקהלים, בובות ושחקניות/ים, צרפתית
ביום שלישי נלך בצהריים להצגה "Rua aire". ההצגה משתמשת בבלונים מאורכים, כאלה שאפשר לעשות מהם חיות וצורות. אלה הדמויות המונפשות. גם השם של הלהקה, "המקלחת של דוריאן גריי" (באדיבות הגוגל טרנסלייטור), נשמע משעשע. לפי כל הסימנים, מדובר במופע בידור מגניב.
קטלוניה (ספרד), שעה, כל הקהלים, בובות-בלונים, ללא מילים
אחר הצהריים נלך לבקר מכר ותיק. את דודה פאיבה ראיתי כבר פעמיים, בפסטיבל ירושלים לתיאטרון בובות, והתרשמתי מאוד מהאסתטיקה שלו. בהצגה "ממזר!", בה נצפה השנה, מובטח שפאיבה ימשיך להפעיל בובות מספוג חשוף, כמו ב"מופע העצמות של גרטרוד", ולשלב בהפעלה את יכולות הריקוד המופלאות שלו. אני יודעת שיהיה טוב. הוא תמיד מצחיק אותי.
הולנד, שעה, מבוגרים, בובות ומחול, צרפתית ואנגלית

בערב נצפה בהצגה "אבק קסמים" - סיפורה של מטאטאת רחובות, שעמוק בפנים היא דיוה.
צרפת, 50 דקות, כל הקהלים, בובות בגודל אדם, ללא מילים
את יום רביעי נפתח בצפיה בגרב אנרכיסטי, בהצגה הבריטית "קרקס מזוודה". לגרב יש חברים מגניבים, ואני מחכה במיוחד לשק תפוחי האדמה האקרובטי. זה נותן לי תקווה.

בריטניה, שעה, מגיל 4, בובות מוט, בובות כפפה, תיאטרון חפצים, אנגלית

בצהריים נצפה בהצגה סינית בשם "סיפורי ידיים", שהיא בעצם סדרת מערכונים ללא מילים. אף פעם לא הייתי בהצגה סינית!

סין, שעה, מגיל 10, בובות כפפה סיניות, ללא מילים

משם נרוץ להצגה הבאה, "Sbaek Thom" - תיאטרון צלליות קמבודי. המתרגם של גוגל טוען ששם ההצגה הוא "עור גדול". נשמע מגעיל-משהו, אבל די הגיוני, כי צלליות מסורתיות מהמזרח עשויות מעור דק. או שהמתרגם טועה (וגם זה יכול להיות די הגיוני).

קמבודיה, שעה, כל הקהלים, צלליות קמבודיות, קמבודית

בצהרי יום חמישי נצפה בהצגה "החלונות המוארים".

צרפת, שעה ועשרה, מגיל 8, בובות, ללא מילים

בערב נצפה בלהקה שצמחה על בסיס להקה אחרת שראיתי בפסטיבל לפני חמש שנים, והתפרקה מאז. ההצגה, "להרביץ לסוס מת", נראית לי אפלולית ומורבידית, ואולי זו רק הדמות בתמונה, שמזכירה קצת את ג'ק סקלטון מ"הסיוט שלפני חג המולד".

בריטניה, שעה ועשרים, נוער ומבוגרים, בובות מיניאטוריות ובגודל אדם, אנגלית, מעט טקסט
בלילה נלך לפלאס דוקאל האהוב, ונצפה בהצגה "האם העולם יודע, שהוא מדבר אליי?". לא רק שם ההצגה ארוך ומרשים, אלא גם המפרט הטכני שהתוכניה מציעה: שני שחקנים, מקרן וידאו אחד ומאה בובות בד (!). מעניין אם יש גם הצגה מאחורי כל זה. או מיצג.

צרפת, 45 דקות, נוער ומבוגרים, שחקנים, וידאו ובובות, צרפתית

ביום שישי נקנח בהצגה ישראלית של עמית דרורי, שנקראת "סוואנה". חבר המליץ לי ללכת לראות אותה בחו"ל, כי עמית דרורי לא מציג אותה בארץ. אז למה לא, בעצם?
ישראל, 50 דקות, מגיל 9, תיאטרון חזותי, ללא מילים

בשבת ניסע חזרה ארצה, בשתי טיסות נפרדות. נתאחד שוב בנתב"ג, ואולי נקפוץ בערב לאיזו הצגה, אם נחוש פתאום קריז. רוב הסיכויים שפשוט נצנח לישון...

דיווחים חיים כל יום (בלי נדר) - כאן בבלוג.

Charleville-Mézières Festival Mondial des Theatres de Marionnettes

2 תגובות:

  1. אוף, מה לא תעשו כדי לגרום לי לקנא?

    אני כל-כך מתגעגע להצגות ולמופעי החוצות בפלאס דוקל, ב"נחלת בנימין", בז'אן ז'ורס ובשאר המקומות שיש בעצם גם בארץ.

    אז בינתיים אולי אלך לי לשוטט בנחלת בנימין שלנו פינת מירי אלוני ואולי אפילו אמצא לי איזו בובה.
    http://wp.me/pRpfC-oD - כאן אפשר להשוות את נחלת בנימין של שרלויל עם זו שלנו - נכון שלנו יותר יפה? [אוף, שוב הקנאה מדברת]

    אם תפגשו את מאלף הפרעושים בקרקסו מסרו לו דרישת שלום.

    ותהנו מכל רגע [לפחות כדי להצדיק את קנאתי]

    השבמחק
  2. ליבי ,תודה על כל ההמלצות,נתראה בשטח.

    השבמחק